<h1>השלמה — ר"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ר"ה כ"ט ע"א] תניא מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אין מוציא, ואע"ג דאנדרוגינוס מוציא את מינו, שאני אנדרוגינוס דבריה בפני עצמה, והכי א' בפר' קמא דחגיגה [ד' ע"א] דגרסי' התם כל זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס. ומקשינן בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סד"א הואיל ואית ביה צד זכרות לחייב, קמ"ל דבריה בפני עצמה הוא. ואיכא דקשיא ליה מי שחציו עבד וחציו בן חורין מאי שנא גבי ראיה דחייב למשנה אחרונה אע"פ דכתוב ביה [שמות כ"ג] את פני האדון יי', דמשמע מי שאין לו אלא [אדון] אחד יצא זה שיש לו אדון אחר, א"ה (ד)אמרי בריש פרקא קמא דחגיגה [שם] דמחייב בראיה למשנה אחרונה, דהוה ליה כאלו כלו משוחרר, אי הכי גבי שופר נמי, להוי כאלו כולו משוחרר למשנה אחרונה ויוציא את עצמו, ומינו ושאינו מינו. ואיכא מאן דמפיק כל האי שמעתא (לבד) [לבר] מהלכתא, לומר דלמשנה ראשונה נאמרו דברים הללו, ולא למשנה אחרונה. ואני אומר שאף למשנה אחרונה נאמרו דברים הללו, ולעולם הלכה היא, ואע"ג דגבי ראיה חייב, כיון דמשנה אחרונה משום תקון העולם היא ולא מן הדין, על כרחיך כשחייב בראיה מדרבנן הוא דמחייב ולאו מדאורייתא, והילכך גבי שופר אף לעצמו אינו מוציא, דלא אתי צד עבדות דלית ביה חיובא דאורייתא ומפיק לצד חירות דאית ביה חיובא דאורייתא. ועוד יש לומר, שאני גבי ראיה, שמן הדין היה חייב משום צד חירות, ומפני שיש לו אדון אחר הוא דממעטי', ולמשנה אחרונה הדרי' ליה לדינא שהרי אין לו אלא אדון אחד.
